רש"י על קידושין ל״ב

מהדורה: מהדורת וילנא

מפרשים:
1 משל מי - מאכילו ומשקהו ומכבדו:
2 מאי נפקא ליה מיניה - מאי חסרון כיס איכא לגביה:
3 פודין זה לזה מעשר שני - אם יש לאביו מעשר שני פודה הבן משלו לצורך אביו בלא חומש ולא אמרי' הרי הוא כגופו שהרי הוא אוהבו ומזונותיו עליו ולא אחר ניהו לגביה והרי הוא כמי שפודהו הוא בעצמו:
4 ומאכילין זה לזה מעשר עני - אם יש לבן מעשר עני לחלק לעניים מאכילו לאביו אם אביו עני וכן כולם אע"פ שחביב עליו כגופו ואם לא היה בידו מעשר זה היה נותן לו מזונות משלו:
5 להעדפה - עליו מוטל להאכילו ולהשקותו מדה בינונית ואם אביו צריך לסעודה יתירה יאכילנו מעשר עני:
6 שיטול אביו ארנקי כו' - ואי אמרת כבוד האב על הבן בחסרון כיס אינו אלא משל אב אם כן האי ארנקי דקאמר רבי אליעזר משל אב הוא ומאי נפקא ליה מיניה להכלימו:
7 ודלמא רתח - ואמר לאבוה מידי בריתחיה:
8 וקא עבר - רב הונא:
9 משום לפני עור - שגורם לבנו לחטוא:
10 בפומבייני - במקום התפירה שאינו נחסר מדמיו בכך כגון בשוליו:
11 הנשרפין בנסקלין - משמע אחד מן הנשרפין נתערב בנסקלין הרבה וקיי"ל סנהדרין ד' עט: כל חייבי מיתות שבתורה שנתערבו ואין ידוע איזה מהן בקלה ואיזה מהן בחמורה כולן ידונו בקלה שאין אתה רשאי למשוך את הקל לעונש חמור שלא נתחייב בו:
12 רבי שמעון אומר ידונו בסקילה - שהיא קלה דאית ליה לרבי שמעון שריפה חמורה מסקילה וטעמא מפרש בסנהדרין דף נ.:
13 אמר ליה - רב יהודה בריה דרב יחזקאל לרב יחזקאל אבא לא תתנייא הכי הנשרפין בנסקלין והוו נסקלין רובא דא"כ אמאי תלית טעמא משום דשריפה חמורה תיפוק לי דליכא למימר כולן בשריפה דא"כ אזלת לך בתר מיעוטא:
14 הנסקלין בנשרפין - דאע"ג דנשרפין רובא ידונו בסקילה מפני שהיא קלה:
15 התם רבנן הוא דקאמרי ליה לרבי שמעון כו' - האי דקאמרי שהסקילה חמורה לאו טעמא יהבי למילתייהו אלא הכי אמרי ידונו בשריפה בתר רובא ודקאמרת ידונו בסקילה להקל עליהם אין אתה מיקל אלא מחמיר שהסקילה חמורה:
16 לא תימא לאבוך הכי - להודיעו פתאום שהוא טועה דקאמרת לי' לא תתנייא הכי:
17 כך כתוב בתורה צעורי קא מצער ליה - והרי הוא כאומר לו עברת על ד"ת:
18 מקרא כתוב בתורה כך - ואומר לו המקרא כמו שהוא כתוב והוא עצמו יבין שטעה:
19 אבא אומר השקיני מים - ויש מצוה אחרת לפני לעשות כגון לקבור את המת או לויה:
20 הכא תורה דיליה היא - בתמיה הכבוד תלוי בתורה ואינו יכול למחול על כבוד התורה שהיא של הקב"ה:
21 ובתורתו יהגה - כי אם בתורת ה' חפצו ובתורתו יהגה בתחילה היא נקראת תורת השם ומשלמדה וגרסה היא נקראת תורתו:
22 רבנן - אתם חכמים וחשובים בעיניכם שלא עמדתם מפני ורבנן חביריכם דקמו מפני לאו רבנן נינהו ובלשון תימה אמר להם:
23 הידור - לנוע מעט כאילו רוצה לעמוד מפניו:
24 לא נדמו לו אלא לערביים - שאמר להם ורחצו רגליכם שהערביים משתחוים לאבק רגליהם כדאמרן בבבא מציעא ד' פו: אמרו לו בערביים חשדתנו שמשתחוים לאבק רגליהם:
25 רבן גמליאל ברבי - כלומר אדם גדול וכן כל ברבי שבגמ':
26 אי סלקא דעתך כדאמר ת"ק - דחד הוא דאיירי ביה קרא שיבה והוא חכם נכתוב מפני שיבה זקן תקום והדרת ונגמר ג"ש מאי שנא דפלגינהו ש"מ תרתי מילי נינהו וה"ק מפני שיבה תקום והדרת תקום והדרת פני זקן שקנה חכמה ואפילו יניק ומדקפיד אחכמה אמרינן נמי שיבה לאו זקן אשמאי קאמר דליכא למימר רבי יוסי אזקן אשמאי נמי פליג אם כן היינו איסי בן יהודה:
27 זקן אשמאי - אשם רשע ועם הארץ:
28 מזקני ישראל - גמר זקן מזקני מה להלן גדולים וחכמים דכתיב במדבר י״א:ט״ז אשר ידעת כי הם זקני העם ושוטריו:
29 אין זקן אלא זה שקנה חכמה - ולשון נוטריקון דבר הכתוב ולקמיה פריך היינו ת"ק:
30 אלא במקום שיש לו הידור - בעמידתו דהיינו תוך ד' אמות דמוכחא מילתא שמפניו הוא עומד:
31 יכול יהדרנו בממון - יכול יהא הידור זה הידור ממון לכבדו בממון:
32 יכול יעצים עיניו כמי שלא ראהו - לקמן קידושין דף לג. פריך אטו ברשיעי עסקינן:
33 דבר המסור ללב - ללבו של עושה הדבר הוא יודע אם ראהו או לאו לפי שיכול להשמט מעיני הבריות שלא יחזיקוהו כרשע ושידינוהו לכף זכות ויאמרו לא ראהו לכך נאמר ויראת מאלהיך שכל המחשבות גלויות לו ויודע בך שלסתור ולבטל מצותו נתכוונת:
34 שלא יטריח - אם יכול לילך דרך אחרת שלא יעמיד את הציבור:
35 זקן ויראת - להכי סמך ויראת לזקן לומר שאף הזקן יירא:
36 כל שיבה במשמע - ואפי' זקן אשמאי:
37 ת"ק סבר יניק וחכים לא - והכי קאמר תנא קמא אין זקן אלא זקן שהוא חכם שנאמר אספה לי שבעים איש מזקני ישראל וגו' והתם זקנים וחכמים היו כדכתיב אשר ידעת כי הם וגו' אלמא זקנים וידועים הוו:
38 ור' יוסי הגלילי - דמשני ליה לקרא ממשמעו זקנה ממש ודריש ליה זה שקנה חכמה סבר אפי' יניק וחכים:
39 אי סלקא דעתך כדאמר ת"ק - דחד הוא דאיירי ביה קרא שיבה והוא חכם נכתוב מפני שיבה זקן תקום והדרת ונגמר ג"ש מאי שנא דפלגינהו ש"מ תרתי מילי נינהו וה"ק מפני שיבה תקום והדרת תקום והדרת פני זקן שקנה חכמה ואפילו יניק ומדקפיד אחכמה אמרינן נמי שיבה לאו זקן אשמאי קאמר דליכא למימר רבי יוסי אזקן אשמאי נמי פליג אם כן היינו איסי בן יהודה:
40 משום דבעי למיסמך - לומר שלא יטריח כדלעיל:
41 כדקאמר רבי יוסי - דתרי נינהו נכתוב בתרוייהו קימה והידור: